אי אפשר לשכוח את החוויות הללו. רק הערב שוחחתי עם אימא שלי והיא, בתום לב ובלי לדעת בכלל באיזה עצב רגיש היא נוגעת, הזכירה לי חוויה שממש כיווצה לי את הבטן והחזירה אותי בבום אחד עשרות שנים אחורה...
הייתי (ועודני) בת זקונים, בהפרש גילאים ניכר מאחיותיי הגדולות. ומכיוון שכך הן ניקו וסידרו וארגנו ויחד עם אימא עבדו קשה, קשה מאד. עלי, על העזרה שלי היה אפשר לוותר. באמת, מה כבר יכולה ילדה שמונה-תשע להועיל כשיש בבית שתי בחורות שמתקרבות כבר לגיל עשרים.
ביקשתי להושיט יד ולעזור, להיות חלק מהחוויה, חלק מהחבורה, אבל איש לא היה זקוק לעזרתי. בזמנים ההם הרגשתי מיותרת וכנראה כזאת גם הייתי...
כבר עשרות שנים שאני הולכת עם הזיכרון הזה. הכאב עדיין קיים שם בפנים. אותה ילדה קטנה עדיין נמצאת שם, פגועה, בודדה, בוכייה ולא מפוייסת, אבל בזכותה צמחה תובנה שליוותה אותי הרבה לפני שנולדו ילדיי וכמובן גם לאחר מכן: "אצלי בבית זה לא יהיה! כל ילד, ולא משנה באיזה גיל, ירגיש נחוץ, נצרך, חשוב, שהעבודה שלו, העזרה שהוא מושיט נצרכת ואי אפשר בלעדיו!"
לא, אני לא אימא מושלמת, די רחוקה לצערי מההגדרה הזאת. אבל בנקודה הזאת אני יודעת שהצלחתי. הילדים שלי יודעים כמה אני מחשיבה ומעריכה וזקוקה לעזרה ולתרומה של כל אחד מהם.
אנחנו, היום, צורבים את הזכרונות של מחר אצל הילדים שלנו. אנחנו יכולים לשתול במוחם חוויות מעצימות, שמחות, מצמיחות. כאלו שהם יוכלו להתרפק עליהן בנוסטלגיה בעוד כמה עשרות שנים. זה אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו.
ולשם כך הכנתי לכם מתנה קטנה. מתנה מיוחדת לערב פסח שיכולה, ברגע אחד, לשנות מצב ולהביא הרבה הרבה טוב לבית. בתחתית הדף מצורף קובץ להדפסה. תעודת הערכה לילדים שעזרו ושמושיטים יד. תאמינו לי, דקה של עבודה ותשומת לב בלתי נשכחת.
את הקובץ אתם מוזמנים להדפיס, למלא, ולתלות על המקרר. אפשר להדפיס כמובן יותר מעותק אחד, עבור מספר ילדים ועבור מספר ימים.
מומלץ (לפחות בפעם הראשונה) לתלות את התעודה בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון כך שיתעוררו בבוקר ויגלו הפתעה מתוקה שכזאת על המקרר...
__________________________________________________________
קבצים להורדה:
תעודת הוקרה-ליחיד (להורדה חפשו את החץ הלבן)
תעודת הוקרה-כפול (הדפסת שתי תעודות ב-A4) (להורדה חפשו את החץ הלבן)
__________________________________________________________
תגובות פייסבוק: